כפר-מרמורק, שנוסד בשנת 1930, היה מושב העובדים הראשון של יוצאי תימן בארץ ישראל. בניגוד להתיישבות החלוצית של עולי מזרח אירופה, שזכתה לתשומת לב רבה במחקר ההיסטורי, נותרה ההתיישבות התימנית בשולי הדיון. מה קרה כאשר קהילה מסורתית, שחיה דורות בבידוד, נדרשה להשתלב בחברה היישובית החדשה? כיצד עיצבו המוסדות הלאומיים את גורל המתיישבים, ומה היה חלקם של התימנים עצמם בתהליך?
מחקר זה בוחן את תולדות הכפר מיום היווסדו ועד סיפוחו לרחובות ב-1948, תוך בחינת מערכת היחסים המורכבת בין המתיישבים לבין מחלקת ההתיישבות, הקרן הקיימת, תנועת העבודה והתאחדות התימנים. באמצעות חומר ארכיוני ממוסדות אלה וראיונות עם מתיישבים ותיקים, המחקר מבקש לענות על שאלה מרכזית: האם ההתיישבות העדתית הנפרדת סייעה לשילוב התימנים בחברה, או דווקא העמיקה את בדלנותם?
חוגי הג'ודו בישראל כמסגרת המסייעת לאינטגרציה ולניעות חברתית בקרב בני נוער עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר
ישראל של שנות התשעים היתה עדה לגל הגירה חד בהיקפו: יותר ממיליון עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, ובתוכם בני נוער רבים שנקלעו למצב שבו הנורמות
