שלושה סיפורים בספר בראשית חוזרים כלאחת: אחד האבות יורד למקום נוכרי, חושש על חייו בשל יופי אשתו, ומציגה כאחותו. שרי-שרה מוצגת פעמיים כך, לפרעה ולאבימלך, ורבקה בפני אבימלך פעם שלישית, אך בסיפור השלישי המהלך משתנה לחלוטין. לצרור הזה מצטרפת עוד פרשייה משפחתית, סיפורי חפירת בארות וסכסוכים סביבן, וגם היא מסתעפת לשני נוסחים המזכירים זה את זה. מדורות רבים שואלים חוקרי המקרא אם אלה בכלל שני סיפורים נפרדים, או שתי גרסאות של אותו אירוע עצמו שהשתרשו במסורת בנפרד, ואיך ראוי בכלל לקרוא טקסטים מקבילים כאלה: האם מותר להשלים פרטים חסרים בסיפור אחד מתוך מקבילו, ומה ההבדל בין שאלה פרשנית אמיתית לבין סקרנות גרידא שאין לה עיגון בכתוב?
המאמר מציע דרך קריאה חדשה במקרא, המבוססת על הצגת הטקסטים המקבילים בטבלאות מדויקות שבהן כל שורה מבטאת רעיון אחד, כהרחבה ותיקון לשיטתו הקלאסית של אבא בנדויד בספרו מקבילות במקרא. בעזרת כלי זה נבחנת גם עמדתו הידועה של רוברט אלטר, שראה בסיפורי 'אשתי-אחותי' דוגמה ל'סצנת דפוס' מקראית. דרך הטבלאות עולות שאלות מדויקות על שורשים לשוניים חוזרים, על מקור עושרם של האבות, על עונשי המלכים ועל מקור השם 'באר שבע', ומוצע מודל קריאה שמזמין את הקורא לבחון בעצמו את הזיקות שבין הפרשיות בטרם יפנה לפרשנות חיצונית.
