לפני שנכתבו ספרי הלכה מסודרים לפי נושאים, ניסו חכמי בבל של ראשית תקופת הגאונים לתרגם את הסוגיות התלמודיות הסבוכות להלכה ברורה וקריאה. שני חיבורים מרכזיים מתקופה זו, הלכות גדולות והלכות פסוקות, מיוחסים למחברים מסוימים, אך על זהותם ועל דרך הרכבתם של החיבורים אנו יודעים מעט מאוד. האם לפנינו יצירות של יד אחת, או אוספים שנצברו ונערכו בידי כמה עורכים? ומה היחס ביניהם: האם אחד העתיק מהשני, או שמא שניהם ינקו ממקור קדום משותף שאבד?
המאמר בוחן שאלה זו דרך חטיבה אחת שמופיעה בשני החיבורים, הלכות ראש השנה. הוא מניח את שני הטקסטים זה מול זה, עוקב אחר סדר המקטעים, בודק מה נכנס ומה הושמט, היכן הפסיקה זהה והיכן נבדלת, ואילו קטעים נראים במקומם ואילו כמו הוכנסו בדרך אגב. פסקאות על התקיעה בשבת, סדר ברכות המוסף, כשרות השופר ודיני הכוונה בשמיעתו הופכות כאן לחלון אל עבודת העריכה של אותם חכמים קדומים.
המחקר נשען על המהדורות המקובלות של שני החיבורים, ופונה לכתבי היד רק כשיש עמימות או סתירה. מה שמתגלה הוא תמונה מורכבת של קיצורים, שינויי סדר, ציטוטים והכרעות הלכתיות שאינן תמיד מנומקות. שאלת העריכה של ראשית הספרות ההלכתית שלאחר התלמוד נשארת פתוחה ומסקרנת.
