מה הופך חיבור הלכתי לבעל תוקף מחייב? התלמוד הבבלי הוא אבן היסוד של ההלכה, אך הרמב"ם כתב את "משנה תורה" כדי שאפשר יהיה לפסוק הלכה בלי להיכנס לים התלמוד. האם התכוון שחיבורו יחליף יום אחד את התלמוד ויהפוך לקודקס מחייב לכל ישראל? זו שאלה שחוקרים מתווכחים עליה, וכל תשובה לה משנה את התמונה של הרמב"ם עצמו: מנהיג שמרני של המסורת, או רפורמטור דתי נועז שהסוות את כוונתו האמיתית?
המאמר חוזר אל הדיון המרכזי בשאלה זו ומציע לבחון אותה מחדש. השאלה שהוא מעלה היא מהם התנאים שלפי הרמב"ם מקנים לחיבור תוקף מוחלט, והאם התקבלות רחבה בקרב הציבור מספיקה לשם כך, או שנדרש גם יסוד נוסף. כדי לענות עליה נעשית קריאה צמודה בהלכות ממרים, בהקדמה ל"משנה תורה" ובאיגרותיו של הרמב"ם, לצד עיון בעמדות הגאונים ובפרשנויות מודרניות מנוגדות.
בדרך עולות שאלות מסקרנות נוספות: מה הייתה מעמדם של בתי הדין בתקופת האמוראים, מדוע הרמב"ם הפך את תואר "גאון" לנחלת כל חכם, ומה בעצם הוא אמר לתלמידיו על לימוד הגמרא. התשובות מאירות מחדש את יחסו של אחד מגדולי ההלכה אל המסורת שעליה בנה.
