כשזוג נפרד, השאלה מי נשאר בבית ומי נאלץ לארוז ולעבור למקום אחר היא לא רק עניין רגשי. בעלות על דירה היא הון שנצבר לאורך שנים, מקור לביטחון וגורם שקשור לבריאות הגוף והנפש. מחקרים קודמים הראו שנשים משלמות מחיר כלכלי כבד יותר מגברים בעקבות גירושין, אבל כמעט כולם התמקדו בזוגות של גבר ואישה. מה קורה כשבני הזוג הם שתי נשים, והשאלה מי מרוויח יותר ומי נושא בעומס הבית נענית במסגרת יחסי מגדר אחרים?
המחקר שואל אם נשים שמתגרשות מנשים מאבדות פחות דיור בבעלותן מנשים שמתגרשות מגברים, ומה תפקידה של ההכנסה היחסית של כל אחד מבני הזוג. החוקרים השתמשו בנתוני אוכלוסייה מלאים של לשכת הסטטיסטיקה של פינלנד. הם עקבו אחרי כ-290 אלף זוגות שנישאו או רשמו שותפות בין 2002 ל-2015, ובהם מאות זוגות נשים וכ-55 אלף זוגות מין שונה שהתגרשו. המעקב נמשך שלוש שנים לפני הגירושין ושלוש שנים אחריהם, ובדק שני דברים: האם בני הזוג מתגוררים בדיור בבעלותם, והאם נשארו בכתובת שבה חיו יחד. לצורך ההשוואה נכללו גם זוגות שנשארו נשואים. הניתוח נשען על מודלים סטטיסטיים לנתונים חוזרים ובקרה לגיל, לשנה ולסוג אזור המגורים.
הנושא נוגע לשאלות רחבות על שוויון מגדרי, על חלוקת עבודה בתוך הבית ועל האופן שבו חוקי רכוש ומשאבים כלכליים מעצבים את החיים אחרי פרידה. הוא גם מציע פרספקטיבה נדירה על מה שקורה כשהמגדר אינו מבדיל בין בני הזוג.






