כשצעירים עומדים על סף החלטה גורלית לגבי המשך דרכם, בין אם בצאתם מהצבא ובין אם בסיימם את התואר הראשון, לא כל אחד מהם ניגש לרגע הזה באותה נקודת מוצא נפשית. יש כאלה שמאמינים שיש להם מקצוע אחד ויחיד שמתאים להם בעולם, אחרים סומכים על מזל וגורל, ויש מי שמשוכנעים שרק יועץ מקצועי יכול להצביע להם על הכיוון הנכון. אמונות כאלה, שנראות תמימות למדי, עלולות בפועל לעכב, לבלבל ואף לשתק לגמרי את תהליך קבלת ההחלטה. השאלה המעניינת היא האם גברים ונשים חווים את הקשיים האלה באותה מידה, או שמא המגדר עצמו משפיע על סוג האמונות המגבילות שאיתן הם מתמודדים, ועל הדרך שבה הם תופסים את משמעות העבודה בחייהם.
כדי לבחון את הסוגיה נאספו נתונים משני קהלים שונים בנקודות זמן קריטיות בהתפתחות הקריירה שלהם. הקבוצה הראשונה כללה מעל אלף ומאתיים צעירים וצעירות שהשתתפו בסדנאות ייעודיות לקראת שחרורם מהשירות הצבאי או הלאומי, ומילאו שאלון מובנה לבדיקת אמונות דיספונקציונליות לפני הסדנה ומיד לאחריה, כך שניתן היה גם לבחון עד כמה ההתערבות עצמה השפיעה על תפיסותיהם. הקבוצה השנייה כללה כמאתיים ושבעים סטודנטים וסטודנטיות בשלב מאוחר יותר, ערב סיום התואר הראשון, שהתבקשו לדווח הן על האמונות המגבילות שלהם והן על המשמעות שהם מייחסים לעבודה העתידית, בין אם כאמצעי לפרנסה, כשליחות אישית, כמסלול קריירה או כדרך להשתייך למסגרת חברתית.
השילוב בין שתי הקבוצות פותח צוהר להבנה רחבה יותר של האופן שבו מגדר, שלב חיים והקשר תעסוקתי משפיעים זה על זה, ומעורר שאלות לא פשוטות על התפקיד שממלאים מנחים וסביבה חברתית בעיצוב האמונות שלנו על עצמנו ועל האפשרויות הפתוחות בפנינו. מחקר זה בחן תפיסות ואמונות דיספונקציונליות לגבי קריירה והבדלים מגדריים בהן בשני שלבים: מעבר משירות צבאי/לאומי ללימודים או הכשרה, ומעבר מהלימודים לעולם העבודה. נמצא כי לנשים היו פחות אמונות דיספונקציונליות מאשר לגברים, במיוחד בשלב הראשון, והסדנאות למשתחררים היו אפקטיביות יותר עבורן. בשלב השני, ההבדלים המגדריים הצטמצמו, אך נשים ייחסו חשיבות רבה יותר למסגרת חברתית בעבודתן. ממצאים אלו יכולים לסייע בפיתוח התערבויות ממוקדות מגדרית לקידום תהליכי קבלת החלטות קריירה.
