תוכנית שוברי המזון האמריקאית, כיום SNAP, היא אחת מתוכניות הסיוע הגדולות במדינה. בשנת 2024 היא עלתה כ-100 מיליארד דולר ושירתה כ-42 מיליון איש בחודש. מחקרים קודמים הראו שילדים שגדלו בצילה של התוכנית נהנים בבגרותם מבריאות טובה יותר, מהון אנושי רב יותר ומעצמאות כלכלית. אבל מה קורה להחלטות הכי אישיות בחיים? האם מי שגדל עם תוכנית כזו יתחתן מוקדם יותר או מאוחר יותר, ויביא לעולם יותר ילדים או פחות? ההיגיון הכלכלי מושך לשני כיוונים הפוכים: מצד אחד, הזדמנויות טובות יותר מייקרות את הוויתור על הקריירה לטובת משפחה. מצד שני, בן או בת זוג מבוססים יותר עשויים להיות אטרקטיביים יותר.
המאמר שואל מהי ההשפעה הבין-דורית של חשיפה לתוכנית בילדות על נישואים ופריון בבגרות, ובודק אם היא שונה אצל גברים ואצל נשים. כדי לענות, החוקרים ניצלו את העובדה שהתוכנית לא הופעלה בכל המחוזות בבת אחת. היא התפשטה בהדרגה מראשית שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70, כך שילדים שנולדו באותן שנים נחשפו אליה במידה שונה, בהתאם למחוז הלידה ולשנת הלידה. הם חיברו מידע זה לנתוני סקר PSID שליווה אלפי אנשים לאורך עשרות שנים, מ-1968 ועד 2017, ובחנו את מצבם המשפחתי בגילים שונים, מהנעורים ועד אמצע החיים. ההשוואה נעשתה בנפרד לגברים ולנשים, ובקרב אוכלוסיות שהתוכנית פונה אליהן במיוחד, ובהן משפחות מעוטות הכנסה והשכלה.
הניתוח מתבסס על שיטת הפרשי הפרשים עם חשיפה רציפה, ומלווה בבדיקות עמידות מגוונות. המחקר מציע דרך לבחון כיצד מדיניות רווחה מעצבת לא רק את ההווה של הילדים, אלא גם את צורת המשפחה שהם יקימו כעבור שנים רבות.
