איך מלמדים מתמטיקה למי שעתידים ללמד אותה, בלי להספיק להגיד להם מה לעשות? מורי מורים נמצאים בדילמה ותיקה: אם הם מרבים לומר, הם מעבירים ידע מוכן ופוגעים בלמידה. אם הם שותקים לגמרי, הסטודנטים עלולים להישאר תקועים עם טעויות. בעיית אחוזים פשוטה למראה, שבה אב ובנו משלמים יחד על כרטיסי כניסה לפארק שעשועים, מצליחה להפתיע גם אנשים שמכירים היטב את החומר, ומעוררת תחושה שמשהו פשוט לא מסתדר.
המאמר בוחן מה קורה כשמוסיפים להוראה הרגילה בקורס להכשרת מורים למתמטיקה סביבת ויקי שיתופית. שאלת המחקר היא אילו הזדמנויות למידה והוראה נוצרות בסביבה כזו, ומה היא נותנת למורת המורים בניסיון להעביר לסטודנטים יותר אחריות על הלמידה שלהם.
החוקרת עקבה אחר רצף הוראה שלם בשתי קבוצות של הקורס. היא תיעדה שיעורים, אספה פתרונות כתובים, רפלקציות ודפי ויקי עם היסטוריית העריכות שלהם, ניהלה יומן מחקר ושוחחה בכל שבוע עם מורת המורים כדי לעצב את השלב הבא. את הנתונים היא ניתחה לפי סוגי ידע פדגוגי, מתמטי וטכנולוגי, והשוותה אותם לקורס קודם שבו לא נעשה שימוש בוויקי. קריאה במאמר תראה מה השתנה כשהמחברת הדיגיטלית המשותפת נכנסה לכיתה, ובאילו רגעים דווקא כדאי היה שהמורה יאמר.
