מה קורה כשסטודנטים לרפואה, סיעוד, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת ועוד עומדים יחד סביב גוף תורם ולומדים אנטומיה זה לצד זה? חינוך בין-מקצועי נחשב לאבן יסוד בהכשרת אנשי מקצוע בתחום הבריאות, והציפייה היא שהוא יחזק שיתוף פעולה ויתרום בהמשך גם למטופלים. אבל כשמדובר בידע האנטומי עצמו, השאלה אם לימוד משותף כזה אכן מוסיף ללומדים נשארה פתוחה.
המחקר בדק בחירה אינטנסיבית בת שמונה שבועות באוניברסיטת מקמאסטר, שבה סטודנטים משנה ראשונה ממגוון תוכניות לימוד מתכנסים לדיסקציה משותפת ולדיון במקרים בקבוצות מעורבות. הבחירה וולונטרית, אינה מדורגת ואינה מופיעה בתעודה. אתגר מעשי עמד בפני החוקרים: מבחן אנטומי מעשי מסורתי דורש משאבים רבים, ולוחות הזמנים של התוכניות השונות אינם תואמים. לכן נעזרו בכלי מקוון מבוסס בינה מלאכותית, שבודק תשובות באופן מיידי באמצעות עצי החלטה.
החוקרים שאלו אם הידע האנטומי של המשתתפים שונה לאחר הבחירה בהשוואה למצבם לפניה. הם העבירו לסטודנטים ולמנטורים מבחן של עשר תחנות, מעור ועד לב ומערכת העצבים, פעם אחת לפני תחילת הבחירה ופעם נוספת בסיומה, ובדקו ידנית את דיוק הדירוג האוטומטי. בדרך הם נתקלו גם בשאלה מעניינת על גבולות היכולת של מכונה להבין תשובה שבן אדם היה מקבל בלי היסוס.
