מה עומד מאחורי הביטחון המקצועי של יועצת חינוכית כשהיא נכנסת לחדר עם תלמיד במצוקה, מתמודדת עם קונפליקט רגשי סבוך או נדרשת לגייס מיומנויות בירור עדינות? התחושה הפנימית של "אני מסוגלת לעשות את זה" ידועה בפסיכולוגיה כחוללות עצמית, ומחקרים מראים שהיא לא רק תחושה נחמדה לב, אלא גורם המנבא מוטיבציה, התמדה, איכות היחסים עם הנועצים ואף שחיקה מקצועית. אבל איך בכלל אפשר למדוד תחושת מסוגלות כזו בצורה מדעית ואמינה, ובעברית?
המאמר מציג ניסיון ראשון מסוגו בישראל להתאים ולבחון שאלון בין־לאומי מוכר, שנועד לבדוק חוללות עצמית ייעוצית, לאוכלוסיית היועצות החינוכיות בארץ. השאלון המקורי בוחן מיומנויות טיפוליות בסיסיות, ניהול פגישות והתמודדות עם מצבים מאתגרים, אך נשאלת השאלה אם המבנה הזה, שנבנה בהקשר תרבותי אחר, אכן משקף את החוויה המקצועית הייחודית של יועצות בישראל, או שיש צורך בהתאמות מבניות.
מעבר לכך, המחקר מבקש להבין האם יש קשר בין תכונות אישיות בסיסיות, כמו מוחצנות, מצפוניות, נעימות, פתיחות לחוויה ונוירוטיות, לבין תחושת המסוגלות הייעוצית. השערה כזו עשויה לסייע בעתיד בתהליכי גיוס, הכשרה והדרכה של יועצים חינוכיים. כדי לבחון את השאלות הללו, נאסף מדגם רחב של יועצות חינוכיות בישראל, שמילאו שאלונים מתורגמים ומותאמים, ותוצאותיהם נותחו באמצעות שיטות סטטיסטיות מתקדמות של ניתוח גורמים. מה חשפו הממצאים על אופייה הייחודי של החוללות העצמית הייעוצית בהקשר הישראלי?
