מה קורה כשמבקשים מסטודנטים שעתידים ללמד מתמטיקה לא לפתור תרגיל, אלא לשכב על נייר ענק, לשרטט את קווי המתאר של גופם ולצבוע עליו את מי שהם מקווים להיות כמורים? מתמטיקה נחשבת בעיני רבים למקצוע קר, מדויק ומפחיד, והמורה שמלמד אותה נתפס לא פעם כדמות מנותקת. אבל מה מרגישים מי שעומדים להיכנס לתפקיד הזה, ואיך הם רואים את עצמם ואת המקום שלהם בחברה?
המחקר שואל כיצד סטודנטים להוראת מתמטיקה מבינים את הזהות המקצועית של מורה למתמטיקה, ומה מתגלה כשנותנים להם לבטא אותה דרך צבעים, תמונות, סלוגנים וסמלים ולא דרך מילים בלבד. זו שאלה חשובה, משום שזהות מקצועית מעצבת את האופן שבו מורה פועל בכיתה, מתמודד עם תלמידים ומבין את תפקידו, והיא מתחילה להתגבש עוד לפני הכניסה הראשונה לכיתה.
עשרה סטודנטים מאוניברסיטה בישראל, הלומדים לתעודת הוראה במתמטיקה, יצרו מפות גוף בגודל טבעי בעזרת צבעים וגזירי עיתונים, ולאחר מכן הסבירו בראיונות את בחירותיהם. החוקרות השתמשו בכלי של מיפוי גוף, שנוסה עד כה בתחומים אחרים אך לא בהוראת המתמטיקה, ונתחו את המפות ואת הראיונות כדי להבין מה מסתתר מאחורי הקווים והגוונים.
