תסמונת התפוקה הכרונית היא מחלה מסתורית ומתישה, שהאבחון שלה מתבסס עד היום רק על תיאור סובייקטיבי של תסמינים ושלילת מחלות אחרות, ללא כל בדיקה מעבדתית ייחודית שיכולה לאשר אותה. אלפי חולים חיים עם עייפות בלתי מוסברת, כאבי שרירים, הפרעות שינה וקשיי ריכוז, בלי שהמדע מצליח להצביע על מקור אחד ברור למחלתם, מה שמעורר שאלה מרכזית: האם קיים בכלל סמן ביולוגי מדיד שיכול להבחין בין חולה לבריא?
מקרה נדיר ומרתק של זוג תאומים מונוזיגוטיים, הזהים גנטית ובעלי אורח חיים דומה להפליא, שרק אחד מהם פיתח את התסמונת בעקבות חיסון שפעת, מציע הזדמנות ייחודית לבודד את ההשפעה הגנטית מהסביבתית ולחפש רמזים ביולוגיים למחלה. במקום להתמקד בדם, כפי שנעשה במחקרים קודמים ללא הצלחה, המחקר פונה למקור בלתי פולשני, פשוט וזול יותר לבדיקה: הרוק. באמצעות שיטות מתקדמות של פרוטאומיקה, אלקטרופורזה דו-מימדית וספקטרומטריית מסה, נבחן הרכב החלבונים ברוק שני האחים, בניסיון לאתר הבדלים עקביים שיכולים לשמש בסיס לזיהוי ביולוגי של המחלה. האם ברוק, של כל אחד מאיתנו, מסתתר המפתח להבנת אחת התסמונות המורכבות והשנויות ביותר במחלוקת ברפואה המודרנית?
