עם ההזדקנות הדמוגרפית המואצת באירופה, ובפרט בספרד, עולה השאלה כיצד ניתן לשמר איכות חיים ועצמאות בגיל המבוגר. פעילות גופנית מוכרת זה מכבר ככלי מרכזי לשיפור הבריאות והתפקוד בגיל השלישי, אך רוב המחקר הקיים מתמקד באוכלוסיות עם ירידה קוגניטיבית או תחלואה, ומתעלם כמעט לחלוטין מהשאלה המעניינת לא פחות: מה קורה אצל מבוגרים שכבר פעילים גופנית באופן קבוע? האם ישנו הבדל של ממש בין מי שמתאמן בעצימות גבוהה לבין מי שמתאמן בעצימות מתונה או נמוכה, מבחינת התחושה הסובייקטיבית שלהם לגבי החיים ומבחינת היכולת לתפקד באופן עצמאי ביום יום?
מחקר זה יצא לבדוק בדיוק את זה, באמצעות מדגם רחב של כמעט 400 מבוגרים מחוז אליקנטה שבספרד, כולם מעל גיל 60 ועוסקים בפעילות גופנית באופן סדיר לאורך למעלה משנה. המשתתפים מולאו שאלונים סטנדרטיים הבוחנים את רמת הפעילות הגופנית שלהם, את שביעות הרצון הכללית מהחיים, ואת התחושה הסובייקטיבית לגבי בריאותם ויכולתם התפקודית והאוטונומית בפעילויות היומיומיות.
האם עצימות האימון באמת עושה הבדל בתחושת הרווחה והעצמאות של מבוגרים פעילים, או שמא עצם ההרגל של פעילות סדירה, יהיה עצימותה אשר תהיה, מספיק כדי להבטיח איכות חיים גבוהה? הממצאים מספקים תמונה מרתקת ומורכבת יותר משנדמה במבט ראשון.
