כמה שווה באמת דקה של הליכה קלה מול דקה של פעילות נמרצת, כשמדובר באיכות החיים שלנו? רוב המחקר עד היום הסתמך על דיווח עצמי של אנשים על כמות הפעילות הגופנית שלהם, שיטה שידועה כבעייתית בגלל הטיות זיכרון ורצייה חברתית, ומקשה לזהות בדיוק אילו רמות עצימות תורמות לאילו היבטים של הרווחה הנפשית והגופנית שלנו.
מאמר זה בוחן שאלה זו בקרב אוכלוסייה ייחודית ומעניינת במיוחד: מבוגרים בסיכון גבוה שפנו מיוזמתם או בהפניה רפואית למרכזי "חיים בריאים" בנורווגיה, מסגרות המספקות שירותי שינוי התנהגות בתחומי פעילות גופנית, תזונה והפסקת עישון במימון ציבורי. אוכלוסייה זו, המתמודדת לעיתים קרובות עם מחלות כרוניות והשמנה, מהווה הזדמנות ייחודית לבחון את הקשר בין רמות שונות של פעילות גופנית לבין ממדים שונים של איכות חיים, מעבר להמלצות הגורפות המתמקדות בעיקר בפעילות בעצימות בינונית עד נמרצת.
כדי לענות על כך, החוקרים אספו נתונים מ-835 משתתפים ב-32 מרכזים ברחבי נורווגיה, ומדדו את הפעילות הגופנית שלהם באופן אובייקטיבי באמצעות מד תאוצה שנלבש במשך שבוע שלם, לצד שאלון מקיף להערכת איכות חיים הכולל שמונה ממדים שונים. השילוב בין מדידה אובייקטיבית של עצימות הפעילות, זמן הישיבה וזמן הפעילות הקלה, לבין נתוני איכות חיים רב-ממדיים, מאפשר לבחון בצורה מדויקת יותר מאשר בעבר אילו סוגי פעילות תורמים לאילו היבטים של הבריאות והרווחה, ומה קורה כשמשווים את התמונה הזו לאוכלוסייה הכללית.
