מדוע אנשים רבים עם הפרעת קשב וריכוז חווים גם קשיים עזים בוויסות רגשי, הרבה מעבר לתסמיני הקשב וההיפראקטיביות המוכרים? האם מדובר במאפיין ליבה של ADHD עצמה, או שמא בתופעה רחבה יותר שמלווה מגוון הפרעות התפתחותיות ונפשיות, כמו אוטיזם, חרדה ודיכאון? ואם אכן קיים קשר הדוק בין ADHD לדיסרגולציה רגשית, מה בעצם עומד מאחוריו: משהו בגרעין ההפרעה עצמה, או רקע גנטי משותף שמעצב את שני המאפיינים בו זמנית?
שאלות אלו עומדות במרכזו של מחקר חדש שביקש לבחון את הקשר בין ADHD לדיסרגולציה רגשית באופן מדויק יותר מכפי שנעשה עד כה, תוך התייחסות למגוון רחב של מצבים נלווים ותוך שימוש בכלי מחקרי ייחודי המאפשר להפריד בין השפעות סביבתיות וגנטיות. החוקרים ניתחו נתונים ממדגם גדול של תאומים זהים ולא זהים ממחקר תאומים שוודי, שעברו הערכה אבחונית מקיפה בתחומי ADHD, אוטיזם, מוגבלות שכלית התפתחותית, מצבים התפתחותיים נוספים ומצבים רגשיים שונים, לצד מדידת רמות הדיסרגולציה הרגשית שלהם. שיטת המחקר, המבוססת על השוואה בין תאומים באותו זוג, מאפשרת לבחון האם הקשר בין ADHD לדיסרגולציה רגשית עומד בפני עצמו, או שמא נובע מגורמים משותפים שמשפיעים על שני בני הזוג במקביל.
הממצאים שהתקבלו שופכים אור חדש על השאלה העקרונית הזו, ומעלים תובנות מפתיעות בנוגע לתפקידה של הגנטיקה בעיצוב הקשר בין קשב, רגש והפרעות נלוות אחרות, בעלות השלכות אפשריות הן להבנה התיאורטית של ADHD והן לדרכי הטיפול בה.
