אוכלוסיית הקשישים בסין מתמודדת עם עלייה במחלות כרוניות ובתסמיני דיכאון, בעיקר על רקע ההשלכות הבריאותיות והחברתיות של מגפת הקורונה. פעילות גופנית נחשבת לאחת הדרכים היעילות ביותר לשמירה על בריאות פיזית ונפשית בגיל המבוגר, אך לא ברור אם כל סוגי הפעילות משפיעים באותה מידה, ומה קורה כשמגבלות חברתיות וסגרים משנים את הרגלי היום יום.
המאמר בוחן כיצד עצימויות שונות של פעילות גופנית, נמרצת, בינונית ונמוכה, קשורות למחלות כרוניות כמו יתר לחץ דם, דיסליפידמיה וסוכרת, לתסמיני דיכאון ולאיכות חיים הקשורה לבריאות בקרב קשישים סינים, וכיצד הקשרים הללו השתנו בין התקופה שלפני הקורונה לזו שבמהלכה. המחקר מבקש גם לבחון אם דיכאון משמש כמתווך בין הפעילות הגופנית לאיכות החיים.
לצורך כך נותחו נתונים מהסקר הלאומי הרחב CHARLS משנות 2018 ו-2020, הכוללים אלפי משתתפים בני 60 ומעלה, באמצעות כלים סטנדרטיים למדידת פעילות גופנית, מחלות כרוניות, דיכאון ואיכות חיים, וניתוחים סטטיסטיים מתקדמים הכוללים בדיקות השוואתיות וניתוח מסלולים. הממצאים חושפים תמונה מורכבת ולעיתים מפתיעה על תפקידה הכפול של הפעילות הגופנית בחיי הקשישים בעת משבר בריאותי עולמי, ומעלים שאלות מעניינות באשר להמלצות בריאות הציבור המתאימות לאוכלוסייה זו.
