בישראל של המאה ה־21, הרחוב נחצה לעיתים תכופות לא רק לפי קווים פוליטיים, אלא גם בהתאם לאורחות חיים, לבוש, ערכים ותפיסות עולם – הכול נשזר במתח המתמשך בין הציבור החילוני לזה הדתי. זהו קונפליקט מורכב ומובנה, שאינו מתמצה רק בשאלות של נישואין וגירושין או תחבורה ציבורית בשבת, אלא מעצב את המרקם החברתי, את מערכות החינוך, את מדיניות הרווחה ואפילו את הרכב הקואליציות השלטוניות. בישראל, שאלת הדת והמדינה איננה סוגיה צדדית אלא לב־לבה של השאלה מהי דמותה של המדינה: יהודית, דמוקרטית, או אולי ניסיון נועז לשלב בין השניים.
דווקא בתוך הכאוס הפוליטי והתסיסה הציבורית, מתעוררת סקרנות מחקרית נוקבת: האם ניתן להבין את הפער ההולך ומעמיק בין חילונים לדתיים בעזרת תיאוריה חברתית כוללת? מה מסתתר מאחורי ההיתקלויות הבלתי פוסקות בין תפיסות עולם שונות כל כך, ומהם מוקדי הכוח שמעצבים את כללי המשחק? כדי להשיב על השאלות הללו, נדרש החוקר לבחון את השסע הישראלי דרך עדשת תיאוריית הקונפליקט – תיאוריה סוציולוגית שמציבה את המאבק בין קבוצות כאבן יסוד בחיים החברתיים.
המחקר מתחקה אחר הכוחות הפועלים בזירה הפוליטית והמשפטית בישראל, מזהה את מוקדי השליטה של הממסד הדתי, ומתחקה אחר הדרכים שבהן הציבור החילוני מנסה לערער עליהם. הוא בוחן את יחסי הגומלין בין מוסדות המדינה, קבוצות האינטרס והחברה האזרחית, ואת השפעתם על עיצוב מדיניות, חוק ומשפט. אך האם הצליח המחקר לפענח כיצד הפער הזה מעצב את זהותה הדמוקרטית והיהודית של ישראל, ומהם הקשיים והאפשרויות הגלומות בו? התשובות לשאלות הללו נפרשות במלוא עומקן במאמר.
