מה גורם למורה מוכשר ומסור לעזוב את הכיתה אחרי שנים ספורות בלבד? מדובר בתופעה מטרידה שמתרחשת ברחבי העולם: הערכות מצביעות על כך שבין 40% ל-50% מהמורים המתחילים את דרכם עוזבים את המקצוע תוך חמש שנים, ובארצות הברית לבדה כחצי מיליון מורים נוטשים את בתי ספרם מדי שנה. תופעה זו אינה ייחודית לארצות הברית, והיא מתועדת גם בהולנד, בהונג קונג ובאוסטרליה. מכיוון שבית הספר נחשב למקום המשמעותי ביותר לפיתוח מיומנויות חברתיות וחינוכיות של ילדים לאחר הבית, ואיכות ההוראה תלויה במידה רבה באיכות המורים עצמם, שאלת שימורם הופכת לקריטית עבור מערכות חינוך בכל העולם.
מהם באמת הגורמים שגורמים למורים להישאר במקצוע לאורך זמן, ולתפקד בו ברמה גבוהה? האם מדובר בעיקר בשכר ובתנאים חומריים, או שמא מוטיבציה פנימית, תחושת משמעות והזדהות עם התפקיד משחקות תפקיד מכריע לא פחות? כיצד משפיעים מאפייני המורה עצמו, מאפייני אוכלוסיית התלמידים, תנאי העבודה בבית הספר ואיכות המנהיגות של המנהל על ההחלטה להישאר או לעזוב?
המאמר יוצא למסע מקיף אחר התשובות, תוך סקירה שיטתית של הספרות המערבית הקיימת בנושא, וניסיון לגבש מסגרת תיאורטית ומושגית שתסביר את מכלול הגורמים המשפיעים על ביצועי מורים ועל שימורם במערכת החינוך.
