כיצד התייחסו מייסדי הסוציולוגיה המודרנית לנשים ולמקומן בחברה? התשובה עלולה להפתיע: מדארווין ועד דורקהיים, רבים מהאבות המכוננים של המחשבה הסוציולוגית הציגו עמדות שמציבות את הנשים בעמדת נחיתות ברורה, ביולוגית, אינטלקטואלית וחברתית. אבל כיצד קרה שדיסציפלינה שהתבססה על תצפית "אובייקטיבית" בחברה, החמיצה כמעט לחלוטין את קולן וניסיונן של מחצית מהאוכלוסייה?
המאמר יוצא למסע היסטורי מרתק אחר האופן שבו נבנתה, נבחנה ולבסוף נסדקה ההגמוניה הגברית בסוציולוגיה הקלאסית. הוא בוחן כיצד הגיבו פמיניסטיות לתפיסות אלו, מוירג'יניה וולף שראתה בכתיבה הסוציולוגית "מחלה" של שנאת נשים, ועד ג'יין אדמס שהציעה חלופה ערכית מבוססת אינסטינקטים נשיים. כמו כן נבחנת השאלה כיצד הגל השני של הפמיניזם, ובראשו ספרה פורץ הדרך של בטי פרידן, טלטל את הדיסציפלינה והוביל להיווסדה של סוציולוגיית המגדר.
אך מעבר לביקורת ההיסטורית, המאמר מעלה שאלות עמוקות יותר שנותרות רלוונטיות עד היום: האם קיימת שיטת מחקר פמיניסטית מובחנת? האם ניסיונן של נשים ממעמד ומרקע מסוים יכול לייצג את כל הנשים? וכיצד ממשיכה הביקורת ההדדית בין הסוציולוגיה למחקר הפמיניסטי לעצב את התחום גם כיום?
המחקר מבוסס על סקירה ספרייתית מקיפה של מקורות היסטוריים ועכשוויים, ומציע מבט רחב על התפתחות היחס לנשים בתוך אחת הדיסציפלינות המדעיות המרכזיות של העת המודרנית.
