מדוע יש אנשים שמתאהבים בלהט ובתשוקה, אחרים רואים באהבה משחק, ואחרים שואפים לזוגיות מעשית ויציבה? פסיכולוגים מתארים כבר עשורים כמה "סגנונות אהבה", אך נשאלת השאלה אם מאחורי ההבדלים האלה עומדת גם הביולוגיה של הגוף. טסטוסטרון ידוע כהורמון שקשור לתחרותיות, לחיפוש בני זוג ולהתנהגות חברתית, ולכן הוא מועמד מעניין להסביר את הדרך שבה גברים חווים ומבטאים אהבה.
המחקר שואל אם סגנון האהבה של גבר צעיר קשור לרמת ההורמונים שלו, לחשיפה שלו לטסטוסטרון עוד לפני הלידה, ולרגישות של הקולטנים לאנדרוגנים בגופו. כדי לבדוק זאת גייסו החוקרים קבוצה של סטודנטים צעירים ובריאים, שמילאו שאלון מוכר העוסק בעמדות כלפי אהבה ומבחין בין שישה סגנונות אהבה. מיד לאחר מכן נלקחה מהם דגימת דם למדידת טסטוסטרון. בנוסף נבחנו סימנים עקיפים לחשיפה הטרום-לידתית, בהם היחס בין אורכי האצבעות בכף היד, וכן מאפיין גנטי של קולטן האנדרוגן שנבדק מדגימת רוק.
השילוב בין שאלון פסיכולוגי, בדיקת דם, מדידות של כף היד וניתוח גנטי מציע מבט נדיר על הקשר בין לב לגוף. האם הדרך שבה אנו אוהבים נקבעת רק על ידי תרבות, חינוך ואישיות, או שיש לה גם חתימה הורמונלית שאפשר למדוד במעבדה?






