כשמדברים על הצלחה של סטודנטים, כמעט תמיד מדברים על ציונים. ממוצע הציונים נוח, זמין ונרשם בכל מוסד, אבל האם הוא באמת מספר לנו מי הצליח באקדמיה? סטודנטים עצמם מתארים הצלחה אחרת לגמרי: צמיחה אישית, התמדה, תחושת שייכות וקידום בקריירה. ומוסדות נמצאים תחת לחץ גובר להוכיח שהתוכניות שלהם מצליחות, ולכן הם זקוקים להגדרה רחבה יותר.
מודל תיאורטי מוכר של York ועמיתיו מציע הגדרה כזו, ומחלק את ההצלחה האקדמית לשישה תחומים: הישג אקדמי, שביעות רצון, רכישת מיומנויות, השגת תוצאות למידה, התמדה והצלחה בקריירה. אלא שעד היום איש לא בחן את המודל כולו באופן כמותי. נשאלת השאלה: האם אפשר למדוד את התחומים האלה בעזרת כלים קיימים, והאם הם אכן מתחברים יחד לתפיסה אחת של הצלחה? ואיזה משקל יש לציונים בתוך התמונה הזו?
כדי לברר זאת, החוקרים פנו לאלפי סטודנטים באוניברסיטה אזורית באוסטרליה שלמדו בקורסים מקוונים, רובם מבוגרים שעובדים ולומדים במקביל. יותר מאלף מהם מילאו סקר שכלל שאלונים לכל אחד מהתחומים. הנתונים נותחו בשיטות סטטיסטיות מתקדמות, תחילה כל תחום לחוד ואחר כך המודל כולו, כדי לבדוק עד כמה הכלים מודדים באמת את מה שנועדו למדוד.
