פורטוגל נחשבת לאחת המדינות המתקדמות באירופה בכל הנוגע לזכויות להט"ב: נישואים חד מיניים אושרו בה כבר ב-2010, וחוק הגדרה עצמית של זהות מגדרית התקבל ב-2018. אבל חוקים מתקדמים אינם מבטיחים שהאדם שיושב מולכם בחדר הטיפולים מבין אתכם ומקבל אתכם. מחקרים מראים שרבים מהמטופלים הלהט"בים מסתירים את זהותם מפני צוות רפואי, חלקם חוששים מאפליה, ויש שנמנעים מפנייה לטיפול מלכתחילה.
אחיות ואחים הם אנשי הבריאות שנמצאים בקשר הרציף והקרוב ביותר עם מטופלים. מה הם חושבים באמת על נטייה מינית וזהות מגדרית? האם הם רואים בהן ביטוי טבעי של האנושות, עניין של מוסר, או מצב שדורש טיפול? האם הם מרגישים שההכשרה שקיבלו הכינה אותם לפגוש מטופלים להט"בים, ועד כמה הם מעריכים את כשירותם בעצמם?
החוקרים פנו לאחיות ואחים רשומים בפורטוגל באמצעות סקר מקוון אנונימי, שהופץ בניוזלטר של לשכת האחיות בקיץ 2020. השאלון נבנה במיוחד למחקר, ובדק עמדות, ידע, הכשרה אקדמית וכשירות תרבותית. בניתוח נבחנו גם הבדלים בין קבוצות שונות, בהן לפי גיל, מגדר, דת ונטייה פוליטית. התמונה שעולה מהמחקר מעניינת במיוחד לכל מי שמתעניין ביחסי הגומלין בין שינוי חברתי, חקיקה והמציאות בשטח המערכת הרפואית.






