בעוד אוכלוסיית העולם מזדקנת בקצב מואץ, המבט שלנו על הזקנה נשאר דו-ערכי: מצד אחד חוכמה וניסיון, ומצד שני מחלה ותלות. דימויים כאלה, כשהם יציבים וחזקים, הופכים לסטריאוטיפים שפועלים לעיתים בלי שנשים לב. הם משפיעים על האופן שבו מתייחסים לקשישים, ואפילו על האופן שבו הקשישים תופסים את עצמם. מי שייפגשו עם האוכלוסייה המבוגרת בעתיד הם אנשי המקצוע של המחר, ולכן השאלה מה הם חושבים עליה כבר היום חשובה במיוחד.
המחקר בוחן כיצד סטודנטים באוניברסיטה פרטית בצ'ילה מתייחסים לאנשים מבוגרים, ואם העמדות האלה קשורות למאפיינים אישיים כמו גיל, מין ולאום, וגם למאפיינים של הלימודים עצמם, כמו התחום והתוכנית, שנת הלימוד וההכשרה שקיבלו בנושא. השאלה המרכזית היא מי מחזיק בעמדות חיוביות יותר ומי פחות, ואילו גורמים בדרך ההשכלה עשויים להסביר את ההבדלים.
החוקרים הפיצו סקר מקוון בין סטודנטים לתואר ראשון ב-11 קמפוסים של האוניברסיטה, ואספו תשובות מ-515 משתתפים בגילאי 18 עד 42. העמדות נמדדו בשאלון מקובל בן 34 היגדים, חיוביים ושליליים, והנתונים נותחו באמצעות שיטות סטטיסטיות להשוואה בין קבוצות. התמונה שעולה מהנתונים עשויה להפתיע, ויש לה משמעות ישירה לאופן שבו מכשירים את הדור הבא של אנשי הבריאות והרווחה.






