עשן מלווה את האנושות מאז גילוי האש. אנחנו שואפים אותו מסיגריות, ולא פחות מכך אנחנו אוכלים אותו: בנקניק, בסלמון, בבייקון ובגבינות. שני המפגשים האלה עם העשן נתפסים לרוב כנפרדים לגמרי. האחד זוכה לקמפיינים, לאזהרות ולחקיקה נוקשה, והשני נחשב לעניין של טעם ומסורת קולינרית. אבל האם באמת קיים קו מפריד בין ה"עשן הרע" של הטבק לבין ה"עשן הטעים" שעל הצלחת?
המאמר בוחן את השאלה הזאת משני כיוונים. מצד אחד, הוא מתבונן במה שקורה בעולם הטבק בעידן שבו סיגריות אלקטרוניות ומוצרי טבק מחוממים מוצגים כאלטרנטיבה מתקדמת ובטוחה יותר, ובודק עד כמה הטענות האלה מחזיקות מים. מצד שני, הוא יוצא למסע אל מאחורי הקלעים של תעשיית המזון המעושן: אילו עצים שורפים, איך מייצרים עשן, מה ההבדל בין עישון חם לקר, ומה קורה כשמחליפים את האש בתרכיז "עשן נוזלי". בדרך הוא נעזר גם במסגרת הרגולטורית האירופית, שאמורה להגן עלינו מפני החומרים המסוכנים שמסתתרים בעשן.
זהו מאמר דעה, שנשען על סקירת נתונים אפידמיולוגיים, מחקרים עדכניים ותקנות האיחוד האירופי, ומנסה לחבר בין שני עולמות שלא נהוג לחשוב עליהם יחד. אם אי פעם תהיתם מה בעצם נכנס לגוף יחד עם העשן, בין אם דרך הריאות ובין אם דרך הצלחת, כאן תמצאו נקודת מבט שמזמינה לחשוב מחדש על הנושא.






