המספרים הראשוניים מלווים את המתמטיקה מימי יוון העתיקה, ובכל זאת הם ממשיכים להפתיע. הם משמשים אבני בניין של כל השלמים, הם עומדים בבסיס ההצפנה המודרנית, ויש אפילו צרצרים שמחזורי החיים שלהם נקבעים לפי מספרים ראשוניים. אבל האם אפשר לומר שהם גם הדרך היעילה ביותר שיש "לכתוב" את כל המספרים? ואם כן, באיזה מובן?
המאמר מציע לחשוב על הראשוניים כעל "קוונטות קידוד", קבוצה מצומצמת ודלילה במיוחד שממנה אפשר לייצר את כל היתר. השאלה המרכזית היא אם קבוצה כזו, יחד עם המספר 1, היא הקטנה ביותר האפשרית, הן במספר איבריה והן בגודל ערכיהם, כשמקודדים מספרים באמצעות כפל וגם באמצעות חיבור.
המחבר נשען על משפט היסוד של האריתמטיקה ועל השערת גולדבך, ומנסח את הטענה כבעיות אופטימיזציה: תכנות שלמים לינארי עבור הפירוק לגורמים, ותכנות לא לינארי עבור הכתיבה כסכומים. לצד זה הוא מביא נוסחאות סגורות לספירת ראשוניים, שיטות לחיפוש יעיל של זוגות ראשוניים, ובדיקה מספרית של צפיפות הראשוניים בתחומים עצומים. בדרך עולות גם שאלות על עמידות לתקלות, על קידוד של מספרים לא שלמים ועל הקשר המפתיע ל-π. זהו מסע שבו תכונות מוכרות של הראשוניים מקבלות מבט חדש לגמרי.






