כשפרצה המלחמה באוקטובר 2023, אלפי ישראלים שחיו בחו"ל חזרו ארצה כדי להילחם, ובאותו זמן בנו של ראש הממשלה, שישב במיאמי, ספג ביקורת חריפה. האם זה מקרי? מדינות רבות מצפות מאזרחיהן לשרת בצבא, אבל מה קורה כשהאזרחים האלה כבר לא גרים בתחומן? מי נחשב אזרח טוב, ומי אזרח רע, כשהמבחן הוא נכונות להרים נשק מרחוק?
המאמר בוחן את השאלה כיצד שיח מיליטריסטי במדינה שהצבא תופס בה מקום מרכזי מתפשט מעבר לגבולותיה, ואיך אליטות פוליטיות מסתכלות על אזרחים שהיגרו ומודדות אותם דרך שירותם הצבאי. הוא מציע מבט שונה על מה שמדינות מצפות מהתפוצות שלהן, מעבר לנאמנות פוליטית ולתרומה כלכלית שמוכרות מהספרות.
המחקר מתמקד בישראל ובישראלים שיורדים ממנה, בעיקר לארצות הברית. הוא נשען על פרוטוקולים של דיוני הכנסת בין 1977 ל-2023, ביניהם דיוני המליאה, ועדת העלייה והקליטה, ועדת החוקה והצעות חוק בנושא הצבעה מחו"ל. החוקר קרא וסימן את הדיונים בעצמו, קידד אותם בתוכנת Obsidian וחיפש בהם מונחים כמו "צה"ל" ו"שירות מילואים", תוך שילוב של גישה אינדוקטיבית ודדוקטיבית, והשלים אותם בכתבות, בספרות משנית ובשיח ברשתות החברתיות. התוצאה היא מבט נדיר על האופן שבו מדינה מדמיינת את אזרחיה שעזבו, ועל השאלה מי נכלל בדמיון הזה ומי נשאר מחוצה לו.






