בשנים האחרונות מדפי הסופרמרקט מלאים במוצרים נטולי גלוטן, ולא רק בגלל חולי צליאק. באיטליה יותר מאחד מכל חמישה אנשים רכשו מוצרים כאלה, אף שרק אחוז קטן מהאוכלוסייה סובל ממחלה שמחייבת זאת. רבים בוחרים בהם מתוך אמונה שהם בריאים יותר, גם כשהראיות המדעיות לכך דלות. מה גורם לאנשים לפעול על סמך אמונה שהמדע לא תומך בה, ומה תפקידה של התחושה שאנחנו כבר יודעים מספיק על תזונה?
המחקר בוחן את השאלה דרך אפקט דנינג-קרוגר, ההטיה הקוגניטיבית שבה מי שמיומנותו בתחום נמוכה נוטה להעריך את עצמו יתר על המידה. החוקרים בודקים אם אפשר לזהות בין הצרכנים קבוצות מובחנות לפי היחס בין הידע התזונתי האמיתי שלהם לבין מידת הביטחון שהם חשים בו. הם בודקים גם אם תכונות נרקיסיסטיות משפיעות על השתייכות לקבוצות האלה. ולבסוף, אם הקבוצות קשורות לצריכת מוצרים נטולי גלוטן ללא אבחנה רפואית, לאמונות קונספירציה על תעשיית המזון ולפגיעות של הצרכן בשוק.
לצורך כך נערך סקר מקוון בקרב 901 איטלקים בני 18 עד 65, במדגם שיוצג לפי אזור, גיל ומין. המשתתפים נבחנו ב-20 היגדים על תזונה, דירגו את הביטחון בידע שלהם, ענו על שאלות על תכונות אישיות, על הרגלי צריכה ועל אמונות כלפי תעשיית המזון. הנתונים נותחו בשיטה סטטיסטית שמחלקת אנשים לפרופילים סמויים. התמונה שעולה מהם מורכבת יותר ממה שמציע הסיפור הקלאסי על הבורים שבטוחים בעצמם.






