סטודנטים לעיתונאות יודעים להגיד "המקור הזה לא אמין". אבל האם הם יודעים להסביר למה? ובמיוחד: האם הם מסוגלים לנמק את דעתם בראיות, או שהם חוזרים על כללי אצבע שלמדו בבית הספר ועל תחושות בטן? בעולם של חדשות כוזבות ומחזור חדשות מהיר, היכולת להעריך מקורות היא הלב של המקצוע, ובכל זאת קשה לראות מה באמת עומד מאחורי תשובותיהם של הסטודנטים.
המחקר שואל אם אפשר לבנות כלי הערכה שחושף את ההבדל בין שפה טקסית וחסרת תוכן לבין הבנה עמוקה של אמינות, ואם הכלי הזה יכול גם לשמש כדי לעקוב אחר התפתחות הסטודנטים לאורך קורס. החוקרים לקחו כלי קיים להערכת ביבליוגרפיות מוערות והתאימו אותו לעולם העיתונאות: כל סטודנט העריך כתבה חדשותית אחת, ותשובותיו נותחו לפי מספר רמזי האמינות שזיהה ולפי עומק הנימוק.
הכלי הופעל בקורס חובה באוניברסיטת קנזס, ו-152 סטודנטים כתבו הערכה פעמיים באותו סמסטר: בשבוע השני, לפני ההוראה, ובשבוע האחרון, על כתבות שונות אך דומות באיכותן. שני חוקרים קידדו את התשובות באופן עצמאי. מה בדיוק מזהים סטודנטים כסימן לאמינות, ומה מתגלה כשמבקשים מהם לנמק? התשובות מסקרנות.
