קבוצת צ'אט של קורס היא מקום מוזר. באותו חלון עצמו כותבים המרצה, המתרגל והסטודנט שיושב לידך בהרצאה, וכולם כפופים לאותן מוסכמות בלתי רשמיות של הפלטפורמה, בלי תמונות, בלי שמות מלאים ולעיתים בלי שום רמז לזהות מלבד התואר. בתוך הזרימה הזאת משתרבבות מילים קטנות שכמעט אין שמים לב אליהן, כמו "סוג של", "בעצם", "לגמרי" ו"ברור ש". הן אינן מוסיפות מידע עובדתי, אך הן מסמנות עד כמה הכותב מחויב לדבריו וכמה מקום הוא מותיר לוויכוח.
מכאן עולה שאלה מסקרנת: האם אותה מילה בדיוק נשמעת אחרת כשהיא באה מפי מרצה, מפי מתרגל או מפי סטודנט? ההנחה הרווחת היא שמילה המסמנת ודאות משדרת ידע ואילו מילה המסמנת היסוס גורעת ממנו, אך לא ברור כלל אם אותו חשבון תקף גם כשמדובר בנימוס, בידידותיות ובמקצועיות, ואם הוא תקף באותה מידה לכל שלוש הזהויות. שאלות כאלה נוגעות ישירות באופן שבו סטודנטים מחליטים למי להאמין ואל מי נוח להם לפנות בבקשת עזרה.
כדי לבדוק זאת נבנה פורום מקוון מדומה בדגם דיסקורד, ובו אותה תשובה עניינית בדיוק הופיעה שוב ושוב כשרק מילה אחת משתנה בתוכה, ומולה שלוש זהויות שונות של משיב. מאות סטודנטים דירגו את המשיב בארבעה ממדים חברתיים, וההשוואה בין שתים עשרה גרסאות של אותו משפט חושפת כמה עדין ומפתיע המנגנון שמחבר בין מילה אחת לבין הרושם שהיא מותירה.






