מה קורה כשנוער גדל בשכונות שבהן שימוש בסמים, אלימות וכנופיות הם חלק בלתי נפרד מהנוף היומיומי? האם הדרך שבה מתבגרים תופסים את הקהילה שלהם, את התמיכה שהיא מעניקה להם, את מידת המעורבות שלהם בה ואת החיבור שהם חשים אליה, קשורה בפועל למה שהם חווים ורואים מסביבם? שאלה זו עומדת במרכזו של מאמר הבוחן את הקשר בין תפיסת נוער את קהילתו לבין חשיפתו להתנהגויות סיכון בסביבה הקרובה, בשעות שאחר בית הספר הנחשבות לקריטיות ביותר להיווצרות דפוסי התנהגות מזיקים.
המחקר נערך בשתי קהילות מוחלשות במרכז פלורידה, האחת כפרית עם שיעורי פשיעה ואבטלה גבוהים, והשנייה קהילת עובדים חקלאיים מיגרנטיים, במסגרת תוכניות אחר בית הספר במימון פדרלי. מעל מאה בני נוער בגילאי חטיבת ביניים ותיכון מילאו שאלונים שבחנו את תפיסתם לגבי הסביבה, התמיכה, המעורבות והחיבור לקהילתם, לצד שאלונים נוספים שמיפו את חשיפתם הנתפסת לשימוש בחומרים, לפעילות כנופיות ולהתנהגויות סיכון בקרב חברים ואנשים בסביבתם.
המאמר מתבסס על תיאוריות ותיקות ועדכניות בנושא נורמות חברתיות, אקולוגיה התפתחותית ורעילות חברתית, ומבקש להבין האם ומהי עוצמת הקשר בין הדרך שבה נוער תופס את מקומו בקהילה לבין החשיפה שלו לגורמי סיכון סביבתיים, ומה המשמעות המעשית של קשר כזה עבור מי שמפתחים תוכניות מניעה והתערבות לנוער החי בתנאים מאתגרים.
