רוב האנשים בטוחים שהם נהגים טובים מהממוצע, ומסתבר שגם עובדים, משקיעים ויזמים נוטים לחשוב כך על עצמם. אבל מדוע זו בהכרח טעות? אם כל אחד מאיתנו מחזיק במידע חלקי על יכולותיו, ייתכן שהוא פשוט מגיב באופן רציונלי למה שהוא יודע. השאלה הזאת מערערת על אחד המושגים הנפוצים ביותר בפסיכולוגיה, בכלכלה התנהגותית ובמימון, ומעוררת קושי: כיצד אפשר להבחין בין ביטחון יתר אמיתי לבין אמונה סבירה שנשענת על מידע מוגבל?
המחקר מנסה לענות על כך בלי לבקש מאנשים לדווח מה הם חושבים על עצמם. במקום זאת הוא מסיק את האמונות שלהם ממה שהם עושים בפועל. נבדקים במעבדה פתרו משימת חישוב תחת לחץ זמן, ואחר כך החליטו איזה חלק מהרווחים העתידיים שלהם להשקיע בנכס מסוכן. בחלק מההחלטות התשואה תלתה בסיכון בלבד, ובאחרות היא תלתה גם בשאלה אם הנבדק ידורג בחצי העליון של קבוצה קטנה. מההשוואה בין שני סוגי ההחלטות, בעזרת מודל מבני שמפריד בין עמדות כלפי סיכון לבין אמונה ביכולת עצמית, שוחזרה האמונה של כל אדם. בנוסף, הנבדקים קיבלו כמויות שונות של משוב על ביצועיהם בסבב ניסיון, כדי לראות מה קורה לאמונות כשהמידע גדל, וכמה עולות האמונות המוטעות במונחי רווחה כלכלית.
התוצאה היא דרך חדשה להסתכל על שאלה ותיקה: האם אנחנו באמת בטוחים בעצמנו יותר מדי, ומה משוב אמור לעשות לנו?






