בעולם שבו הכלכלה נשענת על ידע יותר מאשר על מפעלים וקווי ייצור, ארגונים מתחרים בעיקר על היכולת ליצור, לאסוף, להעביר וליישם מידע מקצועי. ניהול ידע נחשב כבר שנים למפתח ליתרון תחרותי, אך רוב המחקר בתחום התמקד בתעשייה ובחברות טכנולוגיה, ובעיקר במדינות מערביות. מגזר השירותים, שמבוסס על מומחיות אנושית ותורם יותר ממחצית התוצר בסעודיה, זכה ליחס מועט בהרבה, במיוחד בתקופה שבה חזון 2030 מכוון את המדינה לכלכלה מגוונת ומבוססת ידע.
המאמר שואל: האם וכיצד ארבעת תהליכי הליבה של ניהול ידע, יצירה, לכידה, שיתוף ויישום, משפיעים על שלושה סוגי ביצועים בארגוני שירותים: איכות השירות, ביצועים תפעוליים וחדשנות? ומה קורה כשבוחנים את כל התהליכים והמדדים יחד, ולא כל קשר בנפרד?
החוקרים הפיצו שאלון מקוון בקרב מנהלים בכירים, מנהלי ביניים ומנהלים תפעוליים בארגונים ציבוריים, חצי-ממשלתיים ופרטיים בשבע קטגוריות שירות, ממסעדנות ובריאות ועד פיננסים ותקשורת. נאספו 605 תשובות תקפות, ואלה נותחו באמצעות מודלים של משוואות מבניות. התמונה שמתקבלת שונה מהצפוי בכל הנוגע לשאלה איזה תהליך באמת משתלם ואיזה פחות, ומעוררת מחשבה על מה שארגונים מניחים לגבי שיתוף ידע בין עובדים.






