חדרים חושיים, עם אורות מתחלפים, מרקמים שונים, צלילים ונדנדות, הולכים ונעשים חלק מהטיפול בילדים עם אוטיזם. מאחורי הרעיון עומדת תצפית מוכרת: רבים מהילדים הללו חווים את העולם בעוצמה חריגה, ולעיתים קרובות גם מתקשים בקואורדינציה, בתכנון תנועה ובשליטה בגוף. הקשיים האלה משפיעים על הטיפוח העצמי, על חיי המשפחה ועל הלמידה. השאלה היא אם סביבה מובנית, שמשלבת גירוי חושי עם פעילות מוטורית, יכולה לעשות הבדל מדיד.
המחקר הנוכחי בוחן שאלה זו בקרב ילדים בגיל הרך ובגיל בית הספר. החוקרים בנו חדר חושי-מוטורי בהשראת גישת Snoezelen, ושילבו בו פעילויות של גירוי חושי, אינטגרציה חושית, התפתחות מוטורית וויסות עצמי. קבוצת ניסוי של ילדים עם אוטיזם עברה אימון בחדר לאורך שלושה חודשים, לצד טיפולים אחרים שקיבלו. מצבם נמדד לפני האימון ואחריו בכלי הערכה פסיכו-חינוכי, ושיעורי ההיפר-רגישות וההיפו-רגישות, המיומנויות המוטוריות וההתנהגויות היחסיות הושוו גם מול קבוצת ביקורת של ילדים דומים בגיל, במין ובאבחנה.
זהו מחקר ראשוני, והוא מעלה שאלות לא רק על האפקטיביות האפשרית של חדרים חושיים אלא גם על האופן שבו אפשר לבדוק התערבויות כאלה בצורה מדויקת. מי שמתעניין בטיפול באוטיזם, בעיבוד חושי ובפיתוח התערבויות מותאמות לילדים ימצא כאן נקודת פתיחה מעניינת.






