אהבה היא אחת החוויות האנושיות הכי אוניברסליות, והיא משפיעה על האופן שבו אנחנו בוחרים בני זוג ונקשרים אליהם. אבל איך מודדים אותה בצורה אמינה? אחד הכלים הנפוצים בפסיכולוגיה הוא סולם האהבה המשולש, המבוסס על התאוריה של שטרנברג, שרואה באהבה שילוב של אינטימיות, תשוקה ומחויבות. הסולם המקורי ארוך ומפרט 45 פריטים, ולכן חוקרים רבים מקצרים אותו בדרכים משלהם, לרוב בלי לבדוק אם הגרסה המקוצרת עדיין מודדת את אותו הדבר. התוצאה היא בלגן מתודולוגי שמקשה להשוות בין מחקרים.
המאמר שואל אם אפשר לפתח גרסה קצרה, אחידה ותקפה של הסולם, שתמשיך לשקף את אותו מבנה תאורטי ושתעבוד באותה מידה של דיוק אצל אנשים מתרבויות ושפות שונות. החוקרים התחילו מניתוח חוזר של נתונים מ-25 מדינות כדי לבחור את הפריטים המתאימים ביותר, ובדקו גם אם סולם תשובות של תשע דרגות באמת מתאים למשתתפים. לאחר מכן בחנו את הגרסה החדשה בארבעה מחקרים רצופים: מדגם עצמאי, בדיקה מול כלים אחרים לאורך זמן, ולבסוף מדגם עצום של עשרות אלפי משתתפים ב-37 גרסאות לשוניות.
האם אפשר לקצר שני שלישים מהשאלון בלי לפגוע באיכות המדידה? ומה קורה כשמנסים להעביר את אותה תיאוריה של אהבה בין תרבויות רחוקות?
