מה עושים עם אישה הרה שנידונה למוות? מחכים ללידה או מוציאים אותה להורג מיד? השאלה הזאת העסיקה משפטנים יהודים, יוונים, רומים ונוצרים, ובמקרא היא נקשרת בפסוק תמוה על שור ושה, "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד". כיצד הפסוק הזה, שעוסק בבהמות, נעשה בסיס לדיון על עוברים, על הפלות ועל עונש מוות לנשים בהריון? ומדוע מסורת פרשנית אחת נעלמת מן הספרות ההלכתית, אך צצה שוב בסיפור מרטירולוגי בלב המדרש?
המאמר עוקב אחר הגלגולים של שאלה אחת בעולמות שונים: ההלכה של חכמים, כתבי כת קומרן, הפרשנות ההלניסטית של פילון, כתביו של קלמנס מאלכסנדריה, סיפורי מות קדושים נוצריים וקובצי אגדה ארץ־ישראליים. הוא משווה בין נוסחים ומקורות, בוחן אילו נימוקים משפטיים ותיאולוגיים עמדו מאחורי כל עמדה, ומציב אותם מול החוק הרומי ומול היחס לעובר ולהפלות בעולם העתיק.
התמונה העולה מכך מעלה שאלות רחבות על הקשר בין פרשנות מקרא, חוק מדינה ואמונה דתית, ועל המרחק שבין מה שהוגים אומרים בתיאוריה לבין מה שאנשים עושים ומספרים בשעת מבחן.
