קריאת שמע היא אחת המצוות המוכרות ביותר ביהדות, ובכל זאת השאלות הבסיסיות עליה אינן פשוטות. מדוע נבחרו דווקא הפרשיות האלה? מדוע יש זמן קבוע בבוקר ובערב? ומה בעצם נדרש מאיתנו בשעת הקריאה, לימוד, קבלת עול או שמירה? הביטוי "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" נשאר סתום בכוונה, ואפשר לקרוא אותו בכמה דרכים שונות בו זמנית.
המאמר מציע לראות מצוה בתורה כמבנה מורכב מכמה רבדים, בדומה לאיברי גוף שבנויים מרכיבים יסודיים יותר. השאלה המרכזית היא האם אפשר לגזור את דיני קריאת שמע, כולל הפרשיות, הזמן והכוונה, מתוך הבחינות השונות שמסתתרות בכתובים, ועד כמה התוצאה קרובה לפשט המקרא.
המחבר פועל בשיטה מדורגת. תחילה הוא מזהה צורות ומבנים בפרשיות הרלוונטיות ומקביל אותם למצוות אחרות כמו תפילין, מזוזה, ציצית והקהל, ובהמשך הוא בוחן את דברי חז"ל בתלמודים, במדרשים, בספרי ובראשונים, כדי לראות אם הם הלכו בדרך דומה. בדרך נבחנים גם פרשת בלק ועשרת הדיברות, ושיקולים הלכתיים כלליים כמו טירחא דציבורא. מעבר לשאלות ההלכתיות, המאמר מציע דרך חשיבה על מצוות בכלל ועל היחס בין הכתוב לבין סמכותם של חכמים.
