כשמתבגרים מרגישים עוצמות רגשיות חדשות, הם צריכים ללמוד מה לעשות איתן. יש מי שמנסים לחשוב מחדש על המצב כדי לשנות את הרגש שהוא מעורר, ויש מי שפשוט מחזיקים את הכול בפנים ומונעים מהרגש להתבטא. שתי הדרכים האלה נפוצות מאוד, ובמחקר הן קשורות לתמונות שונות של בריאות נפשית ויחסים עם אחרים. בו בזמן, המוח של בני נוער עובר שינויים מבניים מרחיקי לכת. האם הדרך שבה אנחנו נוהגים לווסת רגשות משתקפת באופן שבו המוח מתפתח?
המחקר בוחן שאלה זו בקרב 112 ילדים, מתבגרים ובוגרים צעירים בני 8 עד 26. המשתתפים נסרקו במכשיר MRI עד שלוש פעמים לאורך כשבע שנים, וכך אפשר היה לעקוב אחר השינויים במוח של אותם אנשים לאורך זמן, ולא להסתפק בצילום רגעי. בסוף התקופה מילאו המשתתפים שאלון על הרגלי הוויסות הרגשי שלהם. החוקרים סרקו את עובי הקליפה המוחית בכל פני השטח שלה, ולא רק באזורים שהספרות מזהה כבעלי חשיבות מסורתית. הם בדקו גם את הנפח של האמיגדלה ושל גרעין האקומבנס, מבנים עמוקים שמזוהים עם עיבוד רגשי ותגמול. כל זאת תוך התחשבות בגיל ובמין, כי ייתכן שלא כל הקשרים זהים אצל נערים ונערות.
מה מתגלה כשמחברים בין הרגלים רגשיים לבין הדרך שבה המוח מתעצב לאורך הגיל? והאם האזורים שמעורבים בכך הם אלה שהיינו מצפים להם מראש?
