מזוזה על משקוף הדלת ותפילין על הראש והיד הן מהמצוות המוכרות והבסיסיות ביותר בחיי היהודי המסורתי, אך מעטים יודעים כיצד בעצם התגבשה צורתן המדויקת, שבה אנו מכירים אותן כיום. הציוויים המקראיים עצמם מנוסחים באופן כללי וסתום, בלי פירוט של חומרים, מבנה או אופן קיום מעשי, כך שההגעה לצורה הקבועה שמלווה את היהדות עד היום היתה תהליך היסטורי ארוך ומורכב.
איך בעצם הפכה "מזוזה" מכינוי לאנך הדלת עצמו לתשמיש קדושה הנתלה עליו? מה גרם למעבר מחקיקת פסוקים ישירות על משקוף הבית לגלילת קלף נסתרת בתוך בית קטן? וכיצד התגבשה הצורה המרובעת המוכרת של קופסאות התפילין, לעומת אפשרויות עיצוב אחרות שהתקיימו בעבר? המאמר בוחן שאלות אלה תוך התבססות על שילוב מרתק של מקורות: הטקסט המקראי והתלמודי מצד אחד, וממצאים ארכיאולוגיים ייחודיים שהתגלו בקומראן ובמערות מדבר יהודה מהתקופה החשמונאית ועד מרד בר כוכבא, מצד שני. לצדם נבחנות גם עדויות מהעולם היהודי בתפוצות, כמו כתובות וציורים שנמצאו בקטקומבות ברומא.
מעבר להיבט ההלכתי הטהור, המאמר מצביע על תפקיד נוסף, מרתק לא פחות, שמילאו המזוזה והתפילין בעולם היהודי הקדום: כסמלים חזותיים של זהות דתית ולאומית, ולעיתים אף כתשמישים בעלי אופי מאגי-עממי. כיצד התמזגו הפולחן הרשמי לצד אמונות עממיות, והאם יש קשר בין תשמישי הקדושה הללו לבין עולם הקמעות? שאלות אלה פותחות צוהר לעולם עשיר של מסורת, אמנות וארכיאולוגיה יהודית קדומה.
