איך מלמדים סטודנטים לעבודה סוציאלית להתמודד עם גזענות ועם יחסי כוחות מדכאים, כשאפילו קשה למדוד אם הלמידה באמת קורית? ההכשרה בנושא כשירות תרבותית נשענת לרוב על דיווח עצמי ועל שיקול דעתו של המרצה, ושניהם חשופים להטיות. לכך מתווספת בעיה אנושית: סטודנטים בעלי צבע וסטודנטים לבנים מגיעים לשיעור עם צרכים רגשיים שונים מאוד, ובכיתה משותפת לא תמיד יש מקום לכולם.
המחקר הזה שואל האם שיחת אימון אישית אחת, שנבנתה על בסיס מודל משולב של פרקטיקה אנטי מדכאת ועל תיאוריית הלמידה הטרנספורמטיבית, יכולה לסייע לסטודנטים להתבונן בעצמם. השאלה נבחנת בשלושה מישורים: רפלקסיביות, יעילות בין תרבותית והתנהגות אנטי גזענית. החוקרים גם רצו להבין איך הסטודנטים חוו את המפגש.
המחקר נערך כפיילוט בקורס חובה בנושא גיוון בתוכנית לתואר שני באוניברסיטה גדולה במערב התיכון של ארצות הברית. תשעה סטודנטים מילאו שאלונים לפני ואחרי ההתערבות, ובין לבין נפגשו בזום עם מאמנים שהיו סטודנטים לדוקטורט. המפגשים הוקלטו ותומללו, והסטודנטים השיבו גם על שאלות פתוחות. כך נוצר שילוב של מדדים כמותיים עם קולות של משתתפים, שמאפשר להציץ אל מה שקורה בשיחה פרטית על נושא טעון במיוחד.
