מה גורם לילד בן שמונה להבין שחוט מסולסל שווה באורכו לחוט ישר, ולילד אחר באותו גיל להתעקש שאחד מהם ארוך יותר? שאלה ותיקה בפסיכולוגיה ההתפתחותית היא כמה מהיכולת לחשוב באופן לוגי נובע מהשלמת התבגרות טבעית וכמה מהחיים עצמם: מהבית, מהכיתה, מהמטלות היומיומיות ומהמשחקים. בקניה, בקרב ילדי שבט המרו, השאלה הזאת נוגעת גם לפערים בין בתי ספר פרטיים לציבוריים, לחלוקת התפקידים בין בנים לבנות ולמה שילדים פוגשים מדי יום מחוץ לכיתה.
המחקר בוחן האם סוג בית הספר, המגדר והפרש גיל של שנתיים מסבירים הבדלים בביצועי ילדים שכולם אמורים להימצא באותו שלב התפתחותי לפי פיאז'ה. החוקרים בחרו שמונה בתי ספר באזור איגמבה המרכזי, ארבעה פרטיים וארבעה ציבוריים, וראיינו אישית יותר מ-300 תלמידים בני 8 ו-10. כל ילד התבקש לפתור ארבע משימות שימור קלאסיות: אורך, נפח נוזל בכלים שונים, כדור פלסטלינה שמחולק לכדורים קטנים, ושאלה על כמות החול שיכילו כלים בצורות שונות.
המאמר מציב את הממצאים מול תאוריית ההתפתחות השכלית של פיאז'ה ומול מחקרים בין-תרבותיים מאפריקה ומאירופה. בכך הוא מעלה שאלות על האופן שבו אנחנו מבינים התפתחות קוגניטיבית ועל ההשלכות לחינוך בארצות מתפתחות.






