בשנים האחרונות סגרה סין אלפי בתי ספר כפריים קטנים וריכזה את התלמידים במוסדות גדולים יותר, ובהם פנימיות. כיום יותר ממחצית תלמידי חטיבות הביניים הכפריות לומדים וישנים הרחק מהבית. מצד אחד, פנימייה יכולה להעניק לילדים שעות לימוד נוספות, מורים זמינים וסביבה שבה כולם מתרכזים בלימודים. מצד שני, היא מרחיקה אותם מהוריהם, ולעיתים מציבה אותם בחברת עמיתים בעייתיים. השאלה אם המהלך הענק הזה מועיל לילדים או פוגע בהם נותרה פתוחה, והמחקרים שנעשו עד כה מציגים תמונה מעורבת.
המחקר בוחן שאלה מרכזית אחת: כיצד לימוד בפנימייה משפיע על היכולות הקוגניטיביות ועל התכונות הלא קוגניטיביות של מתבגרים, כמו תכונות אישיות והתמדה. החוקרים אספו נתונים בשני גלים מכמעט 5,700 תלמידי כיתה ז' ב-160 בתי ספר כפריים בצפון-מערב סין. במקום להסתמך רק על ציונים בבית הספר, הם השתמשו במבחני אינטליגנציה מוכרים, ובהם מבחן וקסלר ומטריצות רייבן, לצד מבחן מתמטיקה, ובשאלוני אישיות מקובלים. כדי להתמודד עם השאלה אם ילדים "נבחרים" לפנימייה מסיבות שאינן קשורות להשפעתה, הם הסתמכו על שיטה סטטיסטית שמנסה להפריד בין הסיבה לתוצאה.
המאמר בודק גם אם ההשפעה שונה בין בנים לבנות, בין ילדים שהוריהם היגרו לעיר לבין אחרים, ובין משפחות במצב כלכלי שונה. התוצאות נוגעות בשאלה שמעסיקה מקבלי החלטות בחינוך בכל העולם: מה באמת קורה לילדים כשמעבירים אותם ללמוד הרחק מהבית.
