מי שהניח פעם שורת מטבעות מול ילד קטן, ואז פשט אותה כך שנראית ארוכה יותר, מכיר את התגובה: הילד משוכנע שיש בה עכשיו יותר מטבעות. במשך עשרות שנים ראו בכך עדות לכך שילדי הגן פשוט אינם מבינים שמספר נשאר קבוע גם כשהמראה משתנה. אבל מה באמת קורה בראשו של הילד ברגע הטעות? האם הוא שבוי לגמרי באינטואיציה "ארוך שווה יותר", או שמשהו בתוכו מרגיש שהתשובה הזאת אולי לא לגמרי נכונה?
השאלה הזאת חשובה לא רק להבנת ההתפתחות הקוגניטיבית. היא קובעת גם איך נכון לעזור לילדים: ללמד אותם את העיקרון עצמו, או לחזק את היכולת שלהם לעצור אינטואיציה מטעה.
במחקר נבדקו 42 ילדי גן בצרפת, בני כשש בקירוב. כל ילד פתר במחשב שתי גרסאות של משימת שימור מספר: גרסה שבה המראה הוויזואלי מתנגש עם התשובה הנכונה, וגרסה שבה אין התנגשות כזאת. אחרי כל תשובה הילד דירג, על גבי סולם סמיילים, עד כמה הוא בטוח בה. החוקרים השוו בין הדירוגים של ילדים שהצליחו בהתנגשות לבין אלה של ילדים שנכשלו בה, ובדקו גם אם סדר ההצגה או החשיפה לשתי הגרסאות משפיעים על התמונה. מה יגלה הסולם על מה שילדים יודעים, ואולי רק חשים, בלי להיות מסוגלים לומר?






