כולנו זוכרים משפט עידוד קטן ממורה שנשאר איתנו הרבה אחרי שהציון עצמו נשכח. אבל האם למשוב חיובי כזה יש באמת השפעה מדידה על האמונה של תלמידים ביכולתם שלהם, מעבר לכל שאר הגורמים שמעצבים את הביטחון העצמי שלהם? קריאה היא מיומנות יסוד שממנה נגזרת הצלחה בתחומי לימוד רבים, ותלמידים מתבגרים, שנמצאים בשלב רגיש במיוחד לגיבוש תפיסת היכולת העצמית שלהם, עשויים להיות מושפעים באופן ניכר מהאופן שבו מוריהם מגיבים אליהם. עד כה, מחקרים שבדקו את הקשר בין משוב מורים חיובי למסוגלות עצמית של תלמידים התבססו בעיקר על מדגמים קטנים ולא מייצגים, ולא הצליחו לבודד את ההשפעה האמיתית של המשוב מתוך שלל גורמים נלווים כמו הנאה מקריאה, תמיכה הורית, תחושת שייכות לבית הספר ואיכות הקשר עם המורה, שכולם עשויים להשפיע גם על תדירות המשוב שמורים נותנים וגם על הביטחון העצמי של התלמידים בעצמם.
מאמר זה מנצל מאגר נתונים לאומי רחב היקף של תלמידים אמריקאים בני 15 מתוך מבחן פיזה 2018, ומיישם שיטות סטטיסטיות מתקדמות של התאמת ציון נטייה ושקלול כדי לנסות ולבודד את הקשר הייחודי בין משוב חיובי ממורים לבין מסוגלות עצמית בקריאה, תוך בקרה קפדנית על מגוון רחב של משתני רקע. השאלה המרכזית שהמחקר מבקש להשיב עליה היא האם, וכיצד, משוב חיובי תורם לביטחון העצמי של מתבגרים בקריאה, והאם התרומה הזו זהה אצל כל התלמידים או שהיא משתנה בהתאם לתדירות שבה הם כבר רגילים לקבל משוב כזה.
