ארגונים מוציאים סכומים גדולים על הכשרת עובדים, אבל כמה מהם באמת יודעים אם ההכשרה עבדה? בחברת התעופה הלאומית של פקיסטן פועל מרכז הכשרה ותיק ומצויד היטב, שמכשיר טייסים, דיילים, מהנדסים ואנשי קרקע. בשנים האחרונות נוספה אליו גם הכשרה בכישורים רכים, כמו תקשורת, אתיקה וקבלת החלטות, שמשפיעה על קידום העובדים. ובכל זאת, ההערכה של ההכשרות מתבצעת בעיקר בסוף המפגש, ואין בארגון מודל רשמי שבודק מה קורה אחר כך.
המחקר שואל עד כמה ההכשרה במרכז יעילה, וכיצד מודל קירקפטריק, שבוחן הכשרה בארבע רמות של תגובה, למידה, התנהגות ותוצאות, יכול לעזור להעריך את יעדיה. השימוש במודל הזה בחברה לא נעשה עד כה, והוא נדיר בפקיסטן בכלל.
החוקרים בחרו בגישה איכותנית. הם ערכו ראיונות עומק עם משתתפים ממחזורים שונים של אותה הכשרה בכישורים רכים: כאלה שסיימו אותה זה עתה, לפני כשלושה חודשים, לפני שישה חודשים ולפני שנה. בנוסף רואיינו מפקחים ישירים, קובעי מדיניות ומדריכים. כך אפשר היה לעקוב אחר נתיב ההכשרה מהתחושות בכיתה ועד להשפעה על העבודה ועל הארגון כולו. המאמר מציע מבט מקרוב על שאלה שרבים מנהלי משאבי אנוש מתמודדים איתה: איך מודדים את הערך של הכשרה, ואיך הופכים אותה מהוצאה להשקעה מוכחת.






