הפרעת קשב וריכוז היא אחת האבחנות הנפוצות ביותר בילדות, ובשנים האחרונות עולה בכמה מדינות מספר האבחונים והמרשמים לתרופות ממריצות. האם מדובר בזיהוי טוב יותר של ילדים שנשארו בעבר מתחת לרדאר, או שמא אנחנו מאבחנים גם ילדים שאינם עומדים בקריטריונים? שאלה נוספת מטרידה את החוקרים: האם מגדר הילד משפיע על החלטת המאבחן, וגורם לכך שבן ובת עם תמונה קלינית זהה יקבלו תשובות שונות?
באיראן השאלות האלה מעניינות במיוחד. מצד אחד, הערכות השכיחות שם גבוהות בהרבה מהממוצע העולמי. מצד שני, סקר קודם הראה שהורים ומורים איראנים דירגו בנות כמעט כמו בנים, בניגוד למה שנמצא ברוב המדינות. לכן לא ברור אם דפוסי ההטיה שתוארו במקומות אחרים מתקיימים גם שם.
החוקרים שיחזרו מחקר גרמני בקרב מאות פסיכיאטרים איראנים מורשים מאספהאן ומטהרן. כל משתתף קיבל באקראי תיאור מקרה קצר של ילד או ילדה. בחלק מהתיאורים התקיימו כל הקריטריונים האבחוניים, ובאחרים חסרו קריטריונים אחדים או שתואר ילד עם הפרעת חרדה בעלת תסמינים חופפים. הפסיכיאטרים התבקשו לקבוע אבחנה ולהמליץ על טיפול. כך אפשר להשוות בין טעויות של אבחון מיותר לטעויות של החמצת אבחנה, ולבדוק אם הן תלויות במגדר הילד, במגדר הרופא או בניסיונו, ואם הן משפיעות על ההמלצה הטיפולית.
