מתי התנהגות של ילד נחשבת להפרעה? ואיך קורה שהאבחנה הנפוצה ביותר בילדות, שמוערכת בכ-5% מילדי בית הספר, עומדת במרכזו של ויכוח שאינו נחתם בין הסברים ביולוגיים להסברים חברתיים? ADHD היא קטגוריה שמטשטשת את הגבולות המוכרים בין טבע לתרבות, בין נורמלי לפתולוגי ובין הפרט לחברה. היא מעוררת חשש מהקצאת יתר של תרופות לילדים, ויחד עם זאת נשענת על מחקר רפואי ועל עשורים של התפתחות פסיכיאטרית.
המאמר שואל מה קורה כשהסוציולוגיה והרפואה מסתכלות על אותה אבחנה ומגיעות למסקנות שונות כל כך. האם אפשר לצאת מהשאלה המוכרת "האם זה אמיתי או מומצא?", ולבחון במקומה את התנאים והתהליכים שבהם התנהגות הופכת לאבחנה?
המחברים מקיימים סקירה ביקורתית ותיאורטית. הם עוקבים אחר ההיסטוריה של הקטגוריה מהמחקרים הראשונים ועד ה-DSM, בוחנים את הוויכוחים הקליניים סביב האבחנה, ומציבים מולם את הביקורות הסוציולוגיות המכוננות על הפסיכיאטריה ואת התרומה של הפרגמטיזם. ADHD משמשת כאן מקרה בוחן, דרכו נבחנת מחדש מערכת היחסים בין שני התחומים, תוך הישענות על רעיון פורטוגלי נשכח שמבקש לחבר ביניהם בדרך חדשה.
