מה גורם לעובד ניקיון, פקיד קבלה או מלצר במלון לשים לב לסביבה, למחזר, לחסוך מים ולכבות אורות כשאף אורח לא רואה? ענף האירוח אחראי לחלק ניכר מפליטות גזי החממה בעולם, ומלונות רבים מצהירים על מדיניות ירוקה, אבל המדיניות הזאת מתממשת רק אם העובדים בפועל מאמצים אותה. השאלה היא מה מניע אותם: הצהרות של החברה, האופן שבו המנהלים מתנהגים, מה שהם יודעים על הסביבה, או משהו עמוק יותר, תחושה מוסרית שמתעוררת כשרואים אחרים פועלים בצורה ראויה להערצה.
המאמר מביט על ההתנהגות הפרו-סביבתית דרך עדשה של פסיכולוגיה מוסרית חיובית. הוא נשען על ההבחנה בין כמה רמות של השפעה על התנהגות מוסרית, מהאישי ועד הקבוצתי, ושואל איזה מן הגורמים הללו מעורר רגש של התעלות מוסרית, ואיזה מהם מתורגם להתנהגות. החוקרים בחנו שלושה גורמים: אחריות סביבתית של התאגיד, סגנון מנהיגות שבו המנהל משרת את עובדיו ומעודד התנהלות ירוקה, וידע סביבתי של העובד עצמו.
לצורך הבדיקה גייסו החוקרים 335 עובדים של מלונות בני שלושה עד חמישה כוכבים בארבעה יעדי תיירות במיאנמר. כל משתתף קיבל באקראי אחד מארבעה תרחישים שבהם החברה והמנהל הוצגו ברמות שונות של מחויבות סביבתית, ולאחר מכן ענה על שאלות על רגשותיו, על כוונותיו ועל הידע שלו. הנתונים נותחו במודל משוואות מבניות, שמאפשר לבדוק בו זמנית כמה קשרים. מי מבין הגורמים באמת עושה את ההבדל ברגש ובהתנהגות, ואיפה הידע נכנס לתמונה, זו התעלומה שהמחקר מנסה לפענח.
