בגיל ההתבגרות הגוף משתנה במהירות, והמבט של הסביבה על המראה החיצוני הופך לעניין מרכזי בחיי היומיום. מסכים, הורים וחברים משדרים מסרים על איך "צריך" להיראות, וחלק מהמתבגרים סופגים אותם עמוק פנימה. אבל לא כולם מושפעים באותה מידה. מה גורם לחלק מהם לחוש טוב עם גופם גם בתוך הסערה הזו? רוב המחקרים עסקו בעיקר באי שביעות הרצון מהגוף, ופחות במה שמחזק יחס חיובי אליו.
המחקר הזה בוחן שאלה שנשמעת פשוטה: האם מידת הבהירות שבה מתבגרים מכירים את עצמם, כלומר עד כמה תמונת האני שלהם ברורה ויציבה, קשורה לאופן שבו הם מעריכים את גופם? והאם הדבר שונה אצל בנים ואצל בנות? במקביל נבדקת ההשפעה של שלושה מקורות לחץ חברתי: התקשורת, ההורים והחברים, ותפקידה של הפנמת אידיאל הגוף הרזה כחוליה אפשרית ביניהם.
החוקרים פנו ליותר מאלף תלמידי חטיבת ביניים מחמישה בתי ספר בדרום קוריאה, בנים ובנות כאחד, וביקשו מהם למלא שאלונים אנונימיים בכיתה. את הנתונים ניתחו בשיטות סטטיסטיות מתקדמות של מודלים מבניים, תוך השוואה בין שני המינים. התמונה שמצטיירת עשויה להפתיע את מי שחושב שבנים ובנות חווים את הלחץ סביב הגוף בדרך דומה.






