מה אפשר ללמוד על זהות, שפה ויחסי כוח מקירות של בית ספר? תלמידים פלסטינים אזרחי ישראל חיים בין שלוש שפות: ערבית היא שפת הבית, התרבות והלאום, עברית היא מפתח לחיים המשותפים בארץ ולניידות חברתית, ואנגלית היא חלון אל העולם. בבית הספר השפות האלה נפגשות לא רק בשיעורים אלא גם בשלטים, בכרזות, בלוחות ההודעות ובמסדרונות. השאלה היא איך שלוש השפות מתחלקות בין הקירות, ומי מחליט באיזו שפה ייכתב כל שלט.
המחקר בוחן את "נוף בית הספר" בשישה בתי ספר תיכוניים בשלוש ערים באזור המשולש הקטן. שאלותיו: אילו שפות מופיעות על השלטים, באיזו מידה ובאילו שילובים; אילו תפקידים ממלאים השלטים, אם מידעיים ואם סמליים; האם הכותבים הם גורמים מוסדיים "מלמעלה", כמו משרד החינוך והרשויות המקומיות, או תלמידים ומורים "מלמטה"; ומה הדמיון והשוני בין נוף בית הספר לנוף הלשוני הפלסטיני הרחב יותר.
החוקר ביקר בבתי הספר באביב 2016 וצילם בהם מאות שלטים. הוא אסף בסך הכול 1,216 תצלומים של חזיתות, חצרות, כיתות, ספריות ומסדרונות. בנוסף סייר במוסדות בליווי מנהלים ומורים, שהסבירו לו מה עומד מאחורי בחירות השפה, הסמלים והתצוגות. כך מתקבל מבט אל מה שכתוב על הקירות, אל האידאולוגיות הלשוניות שמניעות את מי שתולה אותו שם, ואל המתח המתמשך שבו חי המגזר הפלסטיני בישראל.






