כל יום אנחנו מהמרים קצת: לקחת מטרייה או לא, להשקיע בהצעה כלשהי או לוותר, לבחור בדרך המוכרת או בקיצור הלא מוכר. לפעמים אנחנו יודעים בדיוק מה הסיכויים, ולפעמים אנחנו לא יודעים אפילו מהם. מדעני מוח מבחינים בין ודאות מלאה, סיכון שאפשר לחשב ועמימות שבה המידע חסר, ותוהים אם המוח מתמודד עם כל אחד מהמצבים האלה באותה דרך.
המחקר הזה שאל אם רמות שונות של אי-ודאות מגייסות אזורים שונים במוח, ואם יש הבדל בעוצמת הפעילות באזורים שקשורים לתגמול ולהפסד. כדי לבדוק זאת הוכנסו חמישה עשר מתנדבים בריאים לסורק fMRI, ושם התבקשו לבחור קלפים מתוך קופסה וירטואלית שהכילה יהלומים ותלתנים. בכל ניסיון הם קיבלו משוב על הבחירה, ובסוף המשימה קיבלו כסף אמיתי לפי מה שזכו בו. נבדקו שלושה מצבים: קופסה שבה הכול ידוע, קופסה עם הסתברויות גלויות, וקופסה שחלק מתכולתה נשאר חבוי. משימת בקרה פשוטה, שבה היה צריך רק לזהות יהלום, אפשרה לבודד את הפעילות שנובעת מההחלטה עצמה ולא מעצם הסתכלות על המסך.
החוקרים השוו את מפות ההפעלה בין התנאים והתמקדו באזורים שהספרות קושרת לתגמול, להפסד ולחישוב תועלת. המאמר מציג את מפת המוח של הימור קטן בתוך סורק ושואל כמה מהמוח מגויס כשאנחנו לא בטוחים במה שצפוי לנו.






